הכרעת דין בתיק ת"פ 21-05 - פסקדין

1.         בכתב אישום שהגישה המאשימה כנגד הנאשמים, היא מייחסת להם עבירה של אי תשלום שכר מינימום- עבירה לפי סעיפים 2, 14 ו- 15 לחוק שכר מינימום, תשמ"ז - 1987, (להלן: "חוק שכר מינימום" ), כאשר לנאשם מס' 2 מיוחסת אחריות מנהל ונושא משרה, מתוקף סעיף 15 לחוק שכר מינימום.

 2.        הנאשמת מס' 1 הינה חברה שעיסוקה בשמירה ואבטחה בארץ ובחו"ל. הנאשם מס 2, שמש בתקופה הרלבנטית לכתב האישום, כמנהל הנאשמת.

            בכתב האישום נטען כי הנאשמים העסיקו את העובד מיכאל המפל, (להלן: "העובד") בתפקיד  מאבטח בקניון חיפה בתקופה מיום 17/3/02 ועד ליום 27/4/02. 

3.         על פי התלוש שהונפק לעובד בגין חודש 4/02, הוא עבד  105 שעות עבודה ועוד 11 שעות עבודה בשבת, בגינם שולם לו שכר בסך של 2,133.54 ש"ח, בהתאם לתעריף שכר מינימום. (ראה  מוצג ת/3(2)), ולאחר תוספת הוצאות נסיעה שולם לו בסה"כ  2,238.54 ש"ח. מסכום זה ניכתה הנאשמת 1 סך של 1,334.56 ש"ח,  שלידו נרשמה הערה "על פי התחייבות העובד".

המאשימה מצידה הסבירה כי סכום הניכוי מורכב משניים: חיוב שכר של יומיים בגין אי מתן הודעה מוקדמת בכתב  ע"י העובד, וחיוב נוסף בגין 60 שעות הכשרה מקצועית, לגביהם הסכים העובד בהתחייבות שחתם עליה עם תחילת עבודתו אצל הנאשמת 1, שינוכו משכרו ככל שהוא יעבוד בשירותה פחות משלשה חודשים. בפועל שולם לעובד בסופו של דבר שכר בסך של 903.98 ש"ח בלבד בגין חודש 4/02.

לטענת המאשימה  הניכוי שבוצע משכרו של העובד ע"י הנאשמת 1, היה שלא כדין והביא לכך שהנאשמים לא שילמו לעובד בגין עבודתו  בחודש 4/2002, את שכר המינימום  הקבוע בחוק במועד הרלבנטי לעבירה, מצב שמחייב הטלת אחריות פלילית עליהם בגין כך.

4.         במסגרת ההקראה, כפרו הנאשמים בעבירות המיוחסות להם על פי כתב האישום.

5.         מטעם המאשימה העידו בפנינו,  העובד, גב' איריס זפרני, מפקחת על אכיפת חוקי העבודה במשרד התמ"ת אשר ערכה את חישוב שכר העובד (להלן: "גב' איריס"), גב' תמר מורן, מפקחת מטעם משרד התמ"ת אשר גבתה את העדות מהנאשם מס' 2 (להלן: "גב' תמר"), מר יוסי לוי, קב"ט קניון חיפה ועובד הנאשמת מס' 1 (להלן: "הקב"ט").

6.         בתום פרשת התביעה טען ב"כ הנאשמים כי "אין להשיב לאשמה", באשר לעבירות שיוחסו לנאשמים, זאת בהתבסס על סעיף 158 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב - 1982 (להלן: "החסד"פ"), ובקש לזכות את הנאשמים מהעבירות שיוחסו להם, בעיקר משום שאין בראיות התביעה אף לא ראיה לכאורה לגבי ביצוע העבירות  על ידם.

7.         בהחלטתי מיום 14/1/09, דחיתי את טענת הנאשמים שאין להשיב לאשמה, בעיקר מהנימוק כי המאשימה הרימה לכאורה את נטל ההוכחה  המצומצם הנדרש לשלב שבו נטענה הטענה, אך יחד עם זאת הבהרתי כי אין בקביעתי זו, כדי לקבוע עמדה ביחס להרשעה פלילית הדורשת בסיס ראייתי איתן יותר מזה הנדרש בשלב הטענה של "אין להשיב לאשמה" .

8.         בעקבות כך נשמעה פרשת ההגנה.  מטעם הנאשמים העידו,  מר חיו סמי, (להלן:"נאשם 2"), ומר ניר ברקן אשר שמש כמנהל תפעול מטעם קניון חיפה במועדים הרלוונטיים לתביעה.

עיקר טענות המאשימה בסיכומיה היו :

9.          הניכוי שבוצע משכרו של העובד מתוקף התחייבות שחתם עליה, אינו חוקי בהיותו מנוגד להוראת סע' 12 לחוק שכר מינימום הקובע מפורשות כי זכות העובד לשכר מינימום, הינה קוגנטית ולא ניתנת לויתור או התניה. כך החתמת העובד על התחייבות בהסכם סטנדרטי המוכתב ע"י הנאשמים, נועדה לעקוף את הוראת חוק שכר מינימום.

10.        מחומר הראיות אשר הובא בפני ביה"ד וכן מהעדויות, עולה כי העובד לא עבר כל הכשרה מקצועית ובוודאי לא בהיקף של 60 שעות.

11.         העובד הצהיר בעדותו כי נתן הודעה מוקדמת טרם התפטרותו, ולכן לא היה מקום לקזז משכרו בגין הודעה מוקדמת.

12.        אין מה לדון בעניין טענת ההגנה של הנאשמים שלא מדובר בעבירה מסוג אחריות קפידה, שכן הוכח שהם ידעו והתכוונו לתוצאה שהושגה ע"י הקיזוזים, קרי לשלם לעובד שכר הנמוך משכר מינימום. חוזה העבודה המובנה נעשה לבקשתם ונתפר לפי דרישותיהם, לכן יסודות העבירה הוכחו. 

13.        יש חשיבות ציבורית להכריע בסוגיית ההפחתות הלא חוקיות משכר העובדים, במישור הפלילי.

עיקר טענות הנאשמים  בסיכומיהם היו :

14.        שכרו של העובד חושב ושולם בהתאם ובכפוף לחוק שכר המינימום כפי שניתן לראות בחישוב המופיע בתלוש השכר שלו לחודש 4/02.